הלכה: כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלּוֹוֶה כול'. תַּנֵּי. עִיצּוּמִים. רִבִּי אַבָּהוּ גָּבֵי רִבִּי אָחָא גָבֵי רִבִּי אִמִּי גָבֵי. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי לֹא גָבֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּלֵית רִבִּי יוֹסֵי גָּבֵי עִיצוּמִין מוֹדֶה בָּהוּ דִיהַב בְּרֵיהּ גַּו אוּמְנוּתָא וְעַצְמוֹן בֵּינֵיהוֹן דְּהוּא גָבֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
אילו שמע רב מתנייה. אלו שמע רב להא מתנייה דתני ר' חייא דאין צריך ב''ד לא הוה מימר הדא מילתא דדוקא בב''ד והוי חזר ביה:
אין עושין לו קיום ב''ד. כלומר אין צריך בב''ד דוקא אלא אפי' העדים יכולין לעשות לו שטר אחר:
גמ' רב אמר עושין לו קיום ב''ד. הא דקתני יחליף ב''ד הוא דעושין לו שטר אחר אבל לא העדים:
ועצמון ביניהון. וכתבו בשטר על זמן פלוני בתנאי כך וכך דבכה''ג גובין באלו עצומין וכן אמר בהאי תלמודא פ' הניזקין הלכה ח' ויהיב טעמא מפני חיי הבריות שימצאו ללמד אומנות להתפרנס מהן:
ר' יונה ור' יוסה לא גבי. דס''ל כמ''ד אסמכתא לא קניא:
אע''ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים. האי ר' יוסי אמורא חבירו דר' יונה וס''ל דלא קניא מ''מ מודה הוא בזה שנותן בנו לאומן ללמדו אומנות:
גמ' עיצומים. זהו תנאי אסמכתא. והכי איתא בתוספתא בפ''ק דמציעא שנים שנתעצמו זה בזה ואמר אחד מהן לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך הגיע הזמן ולא בא יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א''ר יהודה היאך זוכה זה בדבר שלא בא לתוך ידו. ופליגי הני אמוראי בהלכתא ר' אבהו גבי בהני שטרות דס''ל כמ''ד אסמכתא קניא:
משנה: 32b מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ וְאָמַר לוֹ אִם לֹא נָתַתִּי לוֹ מִכָּן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי תֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ הִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא נָתַן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִתֵּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יִתֵּן. מִי שִׁנִּמְחַק שְׁטָר חוֹבוֹ מַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְהֵן עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵידָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ואל ירע כחו של זה. המלוה לכתוב לו שטר אחר שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר ולא יוכל לטרוף לקוחות אלא מזמן השטר השני והלכה כר' יוסי שכותבין שובר:
וכן יפה לו. להמלוה שיהא הלוה צריך לשמור שוברו וימהר לפרוע לו:
א''ר יהודה נמצא זה. הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים שמא יאבד ויגבה המלוה את כל חובו:
יכתוב שובר. אם רוצה המלוה יכתוב שובר להלוה:
יחליף. יקרע אותו השטר ויכתבו לו אחר כפי חשבון הנשאר:
מתני' והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרו השטר ביד שליש שטורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש:
רבי יוסי אומר יתן. דסבירא ליה אסמכתא קניא המבטית לחבירו דבר ואומר לו כשיהיה כך יש לפלוני עלי כך וכך וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים וכשהגיע הזמן אינו יכול לקיים זו קרויה אסמכתא ולדברי ר' יוסי קניא ולענין פסק הלכה אסמכתא לא קניא אא''כ קנו מידו בב''ד חשוב והקנה לו מעכשיו:
מי שנמחק שטר חובו. ויש עדים שראו שנמחק מעצמו או נטשטש על ידי מים:
מעמיד עליו עדים. שיודעים מאימתי נכתב ומה היה כתוב בו והן עושין לו קיום בפני ב''ד וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר:
מתני' מי שפרע מקצת חובו. במלוה בשטר ואיכא למיחש פן יחזור המלוה ויתבע כל החוב:
כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר כול'. אָמַר רִבִּי עוּקְבָּה. תַּנָּה בִּכְתוּבּוֹת דְּבֵי לֵוִי. הָאוֹמֵר. אָבַד שְׁטָרִי. בֵּית דִּין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֲפִילוּ בִשְׁטָרֵי בֵירוּרִין בֵּית דִּין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון דאמרין כן אני פלוני וכו'. לקמן אמרי' הכי לענין עדות שטרי המוקדמין והתם הוא דשייכא ואיידי דנקט התם פלוגתא דרב ושמואל לקמיה דשייכא על האי מתני' נקט נמי להא כדרך הש''ס הזה. ובספרי הדפוס מצוין זה על הלכה דלקמן וטעות המדפיסים הוא וכן בכמה ציונים בפרקין הועתק שם בטעות:
אפי' בשטרי בירורין. דאין עומדין לגבות ואשמעינן רבותא דאף על גב דאינו מפסיד כלום אם נמחק או אבד שטר כזה ומהו דתימא דכל כי האי לא מטריחינן להב''ד קמ''ל:
האומר אבד שטרי. דבמתני' לא קתני אלא נמחק ומוסיף התנא דבי לוי דאפי' אם אמר אבד שטרי ב''ד עושין לו קיום וכותבין לו שטר אחר:
משנה: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יַחֲלִיף. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִכְתּוֹב שׁוֹבָר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה וְכֵן יָפֶה לוֹ וְאַל יֵרַע כּוֹחוֹ שֶׁל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואל ירע כחו של זה. המלוה לכתוב לו שטר אחר שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר ולא יוכל לטרוף לקוחות אלא מזמן השטר השני והלכה כר' יוסי שכותבין שובר:
וכן יפה לו. להמלוה שיהא הלוה צריך לשמור שוברו וימהר לפרוע לו:
א''ר יהודה נמצא זה. הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים שמא יאבד ויגבה המלוה את כל חובו:
יכתוב שובר. אם רוצה המלוה יכתוב שובר להלוה:
יחליף. יקרע אותו השטר ויכתבו לו אחר כפי חשבון הנשאר:
מתני' והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרו השטר ביד שליש שטורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש:
רבי יוסי אומר יתן. דסבירא ליה אסמכתא קניא המבטית לחבירו דבר ואומר לו כשיהיה כך יש לפלוני עלי כך וכך וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים וכשהגיע הזמן אינו יכול לקיים זו קרויה אסמכתא ולדברי ר' יוסי קניא ולענין פסק הלכה אסמכתא לא קניא אא''כ קנו מידו בב''ד חשוב והקנה לו מעכשיו:
מי שנמחק שטר חובו. ויש עדים שראו שנמחק מעצמו או נטשטש על ידי מים:
מעמיד עליו עדים. שיודעים מאימתי נכתב ומה היה כתוב בו והן עושין לו קיום בפני ב''ד וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר:
מתני' מי שפרע מקצת חובו. במלוה בשטר ואיכא למיחש פן יחזור המלוה ויתבע כל החוב:
הלכה: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ כול'. רַב אָמַר. עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם בֵּית דִּין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם בֵּית דִּין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִילּוּ אָמַר רַב מַתְנַייָה לָא הֲוָה מֵימַר הָדָא מִילְּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אילו שמע רב מתנייה. אלו שמע רב להא מתנייה דתני ר' חייא דאין צריך ב''ד לא הוה מימר הדא מילתא דדוקא בב''ד והוי חזר ביה:
אין עושין לו קיום ב''ד. כלומר אין צריך בב''ד דוקא אלא אפי' העדים יכולין לעשות לו שטר אחר:
גמ' רב אמר עושין לו קיום ב''ד. הא דקתני יחליף ב''ד הוא דעושין לו שטר אחר אבל לא העדים:
ועצמון ביניהון. וכתבו בשטר על זמן פלוני בתנאי כך וכך דבכה''ג גובין באלו עצומין וכן אמר בהאי תלמודא פ' הניזקין הלכה ח' ויהיב טעמא מפני חיי הבריות שימצאו ללמד אומנות להתפרנס מהן:
ר' יונה ור' יוסה לא גבי. דס''ל כמ''ד אסמכתא לא קניא:
אע''ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים. האי ר' יוסי אמורא חבירו דר' יונה וס''ל דלא קניא מ''מ מודה הוא בזה שנותן בנו לאומן ללמדו אומנות:
גמ' עיצומים. זהו תנאי אסמכתא. והכי איתא בתוספתא בפ''ק דמציעא שנים שנתעצמו זה בזה ואמר אחד מהן לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך הגיע הזמן ולא בא יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א''ר יהודה היאך זוכה זה בדבר שלא בא לתוך ידו. ופליגי הני אמוראי בהלכתא ר' אבהו גבי בהני שטרות דס''ל כמ''ד אסמכתא קניא:
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת כול'. וְאֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול'. כְּגוֹן דָּֽמְרִין כֵּן. אֲנִי פְלוֹנִי בֵּן פְּלוֹנִי לוֹוֶה מִמְּךָ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָרֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון דאמרין כן אני פלוני וכו'. לקמן אמרי' הכי לענין עדות שטרי המוקדמין והתם הוא דשייכא ואיידי דנקט התם פלוגתא דרב ושמואל לקמיה דשייכא על האי מתני' נקט נמי להא כדרך הש''ס הזה. ובספרי הדפוס מצוין זה על הלכה דלקמן וטעות המדפיסים הוא וכן בכמה ציונים בפרקין הועתק שם בטעות:
אפי' בשטרי בירורין. דאין עומדין לגבות ואשמעינן רבותא דאף על גב דאינו מפסיד כלום אם נמחק או אבד שטר כזה ומהו דתימא דכל כי האי לא מטריחינן להב''ד קמ''ל:
האומר אבד שטרי. דבמתני' לא קתני אלא נמחק ומוסיף התנא דבי לוי דאפי' אם אמר אבד שטרי ב''ד עושין לו קיום וכותבין לו שטר אחר:
משנה: כְּיוֹצֵא בוֹ הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הֶעָרָב לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ וְהָיָה בְעָלֶיהָ מְגָֽרְשָׁהּ יַדִּירֶנּוּ הֲנָייָה שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קָיְנוֹנִייָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:
יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:
ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:
שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:
נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:
הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:
והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:
מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:
אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:
מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:
ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:
נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:
ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:
אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:
קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:
מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:
תַּמָּן מָרִין. בְּכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חוּץ מֵעָרָב וְצַיידָן וּרְאָייָה אֲחֲרוֹנָה. אָֽמְרִין. וּבִלְבַד בְּמִשְׁנָתֵינוּ. רִבִּי אִמִּי בַּר קָרְחָה בְשֵׁם רַב. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. בְּכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁהֲלָכוֹת קְצוּבוֹת הָיָה אוֹמֵר מִפִּי בֵית דִּינוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן. בבבל אמרין בכל מקום הלכה כרשב''ג חוץ מערב דמתני' וצידן בפ' מי שאחזו וראיה אחרונה בפ' זה בורר דקתני התם בסוף הפרק שני דינים של ראיה ובראיה אחרונה אין הלכה כמותו:
ובלבד במשנתינו. הלכה כרשב''ג במקום שנשנה במשנה אבל לא בברייתא:
שהלכות קצובות. עיקרות ומקובלות מפי בית דינו:
הלכה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרָב כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁיֵּשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה. אֲבָל אֵין נְכָסִים לַלּוֹוֶה יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. וְאִם אָמַר. עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה. יִפָּרַע מִן הֶעָרָב וַאֲפִילוּ יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא דומה אימת שטר גדול. טעמא דהגדול פרוע מפרש דזה יש לו אימה ביותר בשטר גדול שעליו ומסתמא פורע אותו בתחלה ואפי' אין לו לפרוע כל הסך מסתמא כל מה שנותן נותן הוא על שטר הגדול כדי לפטור החוב הזה וכשאמר זה השטר פרוע כולו הוא ודאי הגדול פרוע:
גמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן. מפרש לפלוגתייהו דת''ק ורשב''ג הכי:
בשיש נכסים ללוה. הוא דלא יפרע מן הערב תחלה אבל אם אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה ואפי' יש נכסים ללוה ועלה קאמר רשב''ג דאם יש נכסים ללוה אפי' אמר על מנת שאפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב:
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרָב לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. אִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִיפָּרַע מִן הֶעָרָב.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:
יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:
ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:
שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:
נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:
הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:
והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:
מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:
אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:
מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:
ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:
נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:
ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:
אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:
קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:
מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:
הלכה: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ כול'. תַּנֵּי. לֹא דוֹמֶה אֵימַת שְׁטָר גָּדוֹל לְאֵימַת שְׁטָר קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא דומה אימת שטר גדול. טעמא דהגדול פרוע מפרש דזה יש לו אימה ביותר בשטר גדול שעליו ומסתמא פורע אותו בתחלה ואפי' אין לו לפרוע כל הסך מסתמא כל מה שנותן נותן הוא על שטר הגדול כדי לפטור החוב הזה וכשאמר זה השטר פרוע כולו הוא ודאי הגדול פרוע:
גמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן. מפרש לפלוגתייהו דת''ק ורשב''ג הכי:
בשיש נכסים ללוה. הוא דלא יפרע מן הערב תחלה אבל אם אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה ואפי' יש נכסים ללוה ועלה קאמר רשב''ג דאם יש נכסים ללוה אפי' אמר על מנת שאפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב:
משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד. עֲשָׂאָן לִשָׂכָר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי קַח לָךְ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ. קַח לָךְ זֵיתִים וּבוֹא וַעֲשֵׂה בְּבֵית הַבַּד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת שֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב. נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ. יִשַׁלֵּשׁוּ וְאִם הָיוּ מְשׁוּלָּשִין יִכְתְּבוּ סֵימָן וְאִם הָיוּ בְסֵימָנִין יִכְתְּבוּ כֹהֵן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַיי פָרוּעַ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ שְׁטָרוֹת כּוּלָּם פְּרוּעִין. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:
יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:
ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:
שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:
נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:
הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:
והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:
מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:
אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:
מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:
ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:
נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:
ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:
אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:
קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:
מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:
רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. 33a רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. אִם צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. עַל הָדָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכֵן יָפֶה לוֹ וְאַל יֵרַע כֹּחַ זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן בעי. על הא דרב דאם צריך להזכיר זמן ראשון בשני א''כ היאך אמר ר' יוסי על הדא וכן יפה לו ואל ירע כח זה והרי לא הורע כחו של המלוה דהא זמן הראשון כתוב בו ונמצא טורף הוא הלקוחות שקנו אחר זמן הראשון:
ושמואל אמר אין צריך. וכותב בשטר השני זמן היום אשר נכתב בו וכן תני ר' חייא:
רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני. אם מחליף הוא את השטר וכותב לו שטר אחר על חוב הנשאר צריך לכתוב בו הזמן שהוזכר בראשון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source